פסק-דין בתיק תא"מ 45072-11-10

עסקינן בתביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שיק מס' 187 על סך של 16,757.20 ש"ח, המשוך על חשבון הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), וחתום בחתימת ידו של מנהל החברה הוא הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") בתוספת חותמת החברה.

אין מחלוקת כי השיק שולם בגין טיפולים ותיקונים אשר בוצעו על ידי המוסך של התובעת ברכב החברה, רכב מספר 48-783-64, שנת ייצור 2008 ואשר נרכש מהיבואן ביום 12.3.08.

השאלה העיקרית עליה נסוב הדיון בתיק היא, האם התיקונים שבגינם שולם השיק אמורים לחסות במסגרת האחריות של היבואן, היינו, ללא חיוב בגין כל חלק או רכיב ברכב אשר הוכח כפגום, כטענת הנתבעים, או שמא מדובר בתיקונים שאינם נכללים במסגרת אחריות היבואן, כפי שטוענת התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי האחריות של יצרן הרכב המוענקת באמצעות היבואן מכסה את כל החלקים והרכיבים ברכב חדש ומופעלת לתקופה של 3 שנים או למרחק נסיעה של עד 100,000 ק"מ לפי המוקדם מבין השניים. בגדר אותה אחריות על מרכז שירות של היבואן לתקן ולהחליף ללא חיוב חלקים או רכיבים של הרכב אשר הוכח כי הם פגומים מבחינת החומר או היצור. על מנת שאחריות זו תהיה בתוקף, על בעל הרכב לדאוג לביצוע פעולות תחזוקה וטיפולים במועד שנקבע לכך על ידי היצרן ובמרכז שירות שהוכשר לשם כך.

אשר לרכב הספציפי נשוא הדיון, בחוברת האחריות נרשם, כי על בעל הרכב לבצע טיפול תקופתי לאחר 30,000 ק"מ או לאחר שנתיים, לפי המוקדם, וכן טיפול מקיף ברכב לאחר 60,000 ק"מ או לאחר 4 שנים, לפי המוקדם. גם במדבקה שהודבקה על שמשת הרכב נרשם, כי יש לדאוג לטיפול ברכב לאחר 30,000 ק"מ.

ביום 8.6.10 פנה עובד החברה, מר בושנאק, אל התובעת, המשמשת כמרכז שירות של היצרן, לצורך קבלת טיפול מקיף לרכב כאשר מד האוץ הראה 67,000 ק"מ. זה המקום לציין, כי הטיפול שקדם לכך נעשה כאשר מד האוץ ברכב הראה 27,000 ק"מ, כך שאין מחלוקת כי הרכב הובא לשם ביצוע טיפול מקיף לאחר שהרכב נסע 7,000 ק"מ מעל המותר לשם קבלת טיפול (שהם 10,000 ק"מ ממועד הטיפול האחרון).

בבדיקה שנערכה לרכב במוסך של התובעת התגלו פגמים בשני רכיבים שצריך היה להחליף, כאשר אין מחלוקת כי הנזקים שנגרמו לרכב נבעו מאי החלפת שמן במועד. לגבי רכיב אחד, רצועת תזמון, הסכימה התובעת להחליפו ללא תשלום; ואילו הרכיב השני, מגדש הטורבו, החברה נדרשה לשלם את עלות תיקונו לפי הצעת המחיר שאושרה ע"י החברה בסך של 18,121 ש"ח ולאחר הפחתה של 10% בגין הנחה, סך של 16,757 ש"ח, שאכן שולם באמצעות השיק שבנדון.

השיק הוגש לפירעון, ואולם לא כובד מחמת כך שהחתימה המתנוססת עליו אינה תואמת את דוגמת החתימה של הנתבע בבנק.

לטענת הנתבעים, הגם שהסכימו לשלם בעד התיקון האמור, ועל אף שהיתה להם כוונה לפרוע את השיק ורק סיבות טכניות מנעו זאת, התברר להם מאוחר יותר, כי מלכתחילה לא היה מקום לחייב את החברה בגין התיקון, שכן הוראות היצרן המעודכנות הן שיש להחליף שמן כל 15,000 ק"מ ולא 30,000 ק"מ כפי שנכתב בחוברת האחריות, והוראה זו לא הובאה לידיעתם, ואילו ידעו זאת, היו מקפידים על החלפת שמן במועד, וכל הנזק היה נחסך.

התובעת לעומת זאת מכחישה מכל וכל כי אלה הן הוראות היצרן והדגישה, כי ההוראות המחייבות לעניין זה הן ההוראות המופיעות בחוברת האחריות ובמדבקה שהודבקה על שמשת הרכב, ושם כתוב, כי יש לבצע טיפול כל 30,000 ק"מ. ומכאן, שאם הנתבעים היו דואגים לבצע את הטיפול בזמן, הנזק היה נמנע וגם אם היה מתרחש, הוא היה נופל בגדר האחריות.

מחלוקת נוספת שעומדת על הפרק נוגעת לחבותו האישית של הנתבע. בעוד התובעת טוענת, כי יש לחייבו באופן אישי בסכום השיק יחד עם החברה, טוענים הנתבעים, כי אין להטיל עליו חבות כלשהי שכן הוא חתם על השיק כנציג של החברה.

בדיון אשר התקיים בפניי העידו מטעם התביעה מנהל התובעת, מר גיא סטולובי, וכן עובד התובעת, מר חאלד סוואעד. מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו ועובד החברה, מר רפעאת בושנאק.

לאחר ששמעתי את העדים ושקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את התביעה.

אפתח בכך, כי הנתבעים לא הוכיחו כי הוראות היצרן שהיו בתוקף באותם מועדים מתייחסות להחלפת שמן כל 15,000 ק"מ. לעומת זאת, ההוראות בכתובים אשר לא נסתרו מתייחסות להחלפת שמן כאמור כל 30,000 ק"מ, וברור שהחברה לא עמדה בהוראה זו.

הנתבעים סומכים את טענתם אודות שינוי הוראות היצרן על מה שנאמר להם ע"י נציגי התובעת במהלך התקופה שבה היה הרכב במוסך כאשר הובא לשם ביצוע הטיפול השני. אם כך הוא הדבר, אין לי אלא לתהות מדוע הסכימו הנתבעים לאשר את התיקון על חשבונם ועוד לשלם את החשבון בגינו ללא כל מחאה או הסתייגות.

מנהל התובעת אישר בעדותו שאכן חל שינוי בהוראות היצרן, ואולם השינוי היה במועד מאוחר יותר שאינו זכור לו במדויק. בהקשר זה, הנתבעים ביקשו להסתמך על תשובתו של מנהל התובעת אשר עומת עם דברי עד ההגנה, מר בושנאק, אשר מסר כי במוסך אמרו לו שהטיפול צריך להיות כל 15,000 ק"מ והשיב, שאם זה מה שהוא אומר, הוא מאמין לו וזה יכול להיות נכון.

תשובה זו אין בה כדי לסייע בידי הנתבעים. לא זו בלבד שאין בה משום אשור לכך כי היצרן אכן שינה את הוראותיו נכון לאותה תקופה, אלא שסירוב היצרן לאשר את התיקונים מבססת את הטענה של התובעת כי ההוראות נכון לאותו מועד היו שיש להחליף שמן כל 30,000 ק"מ.

אפילו הנתבע אישר בעדותו, כי פקידת המוסך שמסרה לו קודם כי ההוראות שונו ויש להחליף שמן כל 15,000 ק"מ, הודתה בפניו כי טעתה וברכב כזה יש להחליף כל 30,000 ק"מ.

יתרה מזאת, הנתבע טען בתצהירו, כי בגמר התיקון נדרשה החברה לשלם למוסך סך של